על ישראל ללמוד את ההשלכות המשפטיות של החוק החדש על אזרחים וחברות ישראליות רב-לאומיות ולבחון מחדש שיתופי פעולה עם האזור המנהלי המיוחד.
ב-31 במאי 2021 חסמה חברת התוכנה הישראלית לבניית אתרים וויקס (Wix), הנסחרת בנאסד”ק, אתר פרו-דמוקרטי לבקשת משטרת הונג קונג. פרטי המקרה התפרסמו שלושה ימים לאחר מכן על ידי הפעיל ההונג-קונגי נת’ן לאו ממקום מפלטו בלונדון.
במשך שלושה ימים הפציר לאו בחברה הישראלית להשיב את האתר לאוויר, אך וויקס טענה שהיא פועלת תחת הוראות משטרת הונג קונג. מששיתף את תשובות החברה הישראלית בטוויטר עם 285 אלף עוקביו שב האתר לפעילות תוך שלוש שעות, והחברה פרסמה את התנצלותה ומסרה שמדובר היה “בטעות”.
זאת לא הפעם הראשונה שגוף ישראלי מקבל את מרותה של סין. ב-2018, למשל, דווח כי כמה חברות תעופה זרות, ביניהן אל-על, הגדירו מחדש את שמה של טייוואן ביעדי הטיסות ממדינה ריבונית לאזור מנהלי של הרפוליקה העממית של סין, בדומה לטיסות ישירות להונג קונג ומקאו.
ביוני האחרון התפרסם בוול-סטריט ג’ורנל שלפחות עשרה חוקרים זרים של סין, כולל אקדמאי ישראלי, קיבלו התרעה מלינקדין שהפרופיל שלהם נחסם בסין או שהוסרו ממנו תכנים. צעד כזה יכול לפגוע במאמצים של המשתמשים ברשת החברתית העסקית ליצור קשרים בין-אישיים, לפרסם את עצמם ולמצוא עבודה.
בניגוד לחברות הטיסה ולינקדין, וויקס אינה נותנת שירות בסין גופא, והשרתים שבהם פעל האתר הפרו-דמוקרטי יושבים בארה”ב. קרי, חרף העובדה שהחברה הישראלית ולקוחותיה נמצאים מחוץ לתחום השיפוט של סין, היא הייתה נתונה ללחץ מצד רשויות אכיפת החוק הסיניות. בכך הפכה וויקס למקרה המתועד הראשון של חברה זרה המצנזרת את עצמה כדי שלא להסתכן בעבירה על חוק הביטחון הלאומי.
חוק זה, שנכפה על הונג קונג על ידי הרשות המחוקקת בבייג’ינג ב-30 ביוני, 2020, מרחיב את סמכויותיה בתחום השיפוטי של האזור המנהלי המיוחד בנושאים הנוגעים לביטחון לאומי. הסיבה שבגינה הושפעה וויקס מופיעה בסעיף 38 לחוק שלפיו הוא חל גם על מי שאינו אזרח או תושב האי או פועל מחוץ לשטח הריבוני של סין, גם אם אותה פעולה חוקית במקום הימצאו.
לצד דרישה לצנזר תכנים או לשנותם, החוק מאפשר לרשויות האכיפה בהונג קונג לבצע מעצרים, לנטר ולהאזין לשיחות והודעות, לעכב יציאה, להקפיא נכסים, לערוך חיפוש בנכסים, מסמכים ואמצעים אלקטרונים ולהחרימם, ולדרוש הסגרה של מידע ורכוש.
מבחינת הממשלה המרכזית בבייג’ינג, חוק הביטחון הלאומי היה צריך לעבור עוד ב-1997, כשהמושבה הבריטית הועברה לשליטת הרפובליקה העממית. כזכור, בריטניה התנתה את ההעברה בהענקת אוטונומיה יחסית להונג קונג תחת עקרון “מדינה אחת, שתי שיטות”, תנאי שנכנס לחוקה דה-פקטו של האי.
על פניה מדובר בחקיקה שאינה יוצאת דופן לסין, בכך שהיא מכוונת נגד ארבע עבירות שעליהן נענשים גם במדינות אחרות: בדלנות, חתרנות, טרור ושיתוף פעולה עם מעצמות זרות. תומכי החוק מצביעים, למשל, על שורה של מקרים אלימים בין שוטרים למפגינים וונדליסטים שתועדו במהלך ההפגנות ב-2019, ומיולי 2021 גם על אירוע דקירת השוטר בידי מפגע בודד.
אלא שהפרק בחוק שמפרט את העבירות ואת הענישה עליהן טרם פורסם, אף על פי שהחוק כבר נאכף. גם כשזה יקרה, הניסוח צפוי להישאר מעורפל כדי לאפשר פרשנות מקסימליסטית בהתאם לצורך הפוליטי. באופן כללי, תחת ש’י ג’ין-פינג, אין כמעט סוגיה על סדר היום שלא עברה ביטחוניזציה שמצדיקה התערבות בחסות החוק. הבעת מחאה באינטרנט על מצב זכויות האדם בהונג קונג, טיבט, ש’ין ג’יאנג, או סולידריות עם פעילי זכויות אדם ועם עצמאות טייוואן נחשבים לצורך החוק ל”פעילות המסכנת את הביטחון הלאומי”.
נושא זכויות האדם תופס מקום מיוחד עקב מרכזיותו בעימות הגובר בין סין למערב, ונכנס זה מכבר תחת מטריית הביטחון הלאומי הסינית. סין מתייחסת בביטול להאשמות מבוססות על רצח עם, עבודה בכפייה, ופגיעה בזכויות האדם של אויגורים ומיעוטים אתניים ודתיים נוספים.
מבחינתה, מדובר בעוד הוכחה למזימה נגד סין, ש”המערב בהובלת ארה”ב משתמש בש’ין ג’יאנג כדי למנוע מסין לצמוח”. באותו מטבע, סין טוענת ש“ה-CIA עומד מאחורי הפגנות הענק בהונג קונג ב-2019″ (שבהן יצאו לרחובות כרבע מהאוכלוסייה, המונה שמונה מיליון תושבים), ושהסטודנטים והמפגינים הם “עכברי מעבדה של כוחות אנטי-סיניים קולוניאליסטיים”, ש”עברו שטיפת מוח והורעלו”, וכיוצא בזה.
מתוקף החוק, פעילים כמו נת’ן לאו ברחו מהאי כפליטים, ולמעלה ממאה פעילים, פוליטיקאים, סטודנטים ועיתונאים נעצרו ונשפטו; תכנים ברשתות צונזרו, מחאות שלוות נאסרו ופוזרו בכוח, וחנויות ספרים, כלי תקשורת, ואזרחים פרטיים מצנזרים את עצמם כדי לא להסתכן.
ביוני 2021 התפרסם הגיליון האחרון של עיתון האפל דיילי הביקורתי כלפי בייג’ינג, לאחר שבעלי העיתון ועורכיו נעצרו. הצעת חוק אנטי-דוקסינג (doxxing) שמקדמת ממשלת הונג קונג בימים אלה מסמנת שגם גופי תקשורת ורשתות חברתיות זרים עלולים למצוא את עצמם בקרוב בצד השני של “חומת האש הגדולה”.
משמעויות לישראל
על פניו, “חוק הביטחון הלאומי” נותן גושפנקא חוקית לאכיפה שרירותית ובררנית מול אזרחים סיניים וזרים כאחד, כולל מימוש זכותם לחופש הביטוי במדינותיהם שלהם. האם המשמעות היא שאזרחים ישראליים או בעלי אזרחות כפולה צריכים לחשוש שיהפכו למטרה, וברגע שכף רגלם תדרוך על אדמת סין יהפכו לקלף מיקוח פוליטי, כפי שקרה לנעמה יששכר ברוסיה?
יש להדגיש שהמטרה העיקרית של העברת החוק היא הגדלת מרחב התמרון של השלטון המרכזי להתערבות ישירה במשילות הונג קונג, ואילו נזק תדמיתי או תגובת נגד מעסקים וממשלות מערביים בולמת את האפשרות לאכיפה בסיטונות נגד זרים. אי לכך, האכיפה תתרכז בחשיפת איומים (אמיתיים או מדומים) על ביטחון הרפובליקה העממית של סין ובחינוך פטריוטי לצעירי הונג קונג.
ברם, כבר היו מקרים שבהם ביצעה סין אכיפה בררנית נגד זרים. ראוי לציון סיפור מעצרם של מייקל ספבור והדיפלומט לשעבר מייקל קובריג. שני הקנדים נעצרו כשבוע וחצי לאחר מעצרה בקנדה של מנהלת הכספים של ענקית התקשורת Huawei, מנג ואן-ג’ואו, בשל הפרת הסנקציות האמריקאיות על איראן. בעוד פחות מחודשיים ישלימו אלף ימים במעצר, והם אינם צפויים להשתחרר עד שצו ההסגרה נגד מנג יבוטל.
אומנם וויקס הישראלית היא המקרה המתועד הראשון לאכיפה של “חוק הביטחון הלאומי” החדש, אך בוודאי אין מדובר בפעם הראשונה שסין כופה את חוקיה על מדינות ריבוניות. רשימה אין-סופית של מותגים זרים וגורמים פרטיים שנשענים על השוק הסיני עלו בעשור האחרון על מוקד חופש הביטוי וספגו הפסדים של עד מאות מיליוני דולרים, לעיתים גם אחרי שהתרפסו בפני סין.
העברת החוק ממסדת את התופעה ומבטיחה שוויקס לא תהיה המקרה האחרון. כל אדם בכל מקום בעולם, למעשה, מסתכן בקנס כבד או מעצר על התבטאות או פעולה שנויה במחלוקת, גם אם היא חוקית לפי דיני המקום. כשמדובר בחברה או תאגיד הדין יכול לחול על עובדיה בסין, אף כי הסכנה המהותית היא מניעת גישה עתידית לשוק הסיני (ייתכן שזו בדיוק אחת ממטרות החוק).
עם פרסום החוק עדכנו ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה ובריטניה את אזהרות המסע שלהן מחשש שאזרחיהן המבקרים בהונג קונג יהיו נתונים למעקב, מעצר, גירוש או מאסר. ב-2020 הסיר ממשל טראמפ את “המעמד הכלכלי המיוחד” של הונג קונג, ואילו ממשל ביידן פרסם ב-16 ביולי 2021 אזהרה לעסקים אמריקאים בהונג קונג, ייתכן שזאת לקראת הטלת הגבלות פדרליות על שיתופי פעולה עסקיים וסנקציות נוספות.
מאחר שסעיף 29(4) לחוק מפליל כל אדם או ארגון שמטיל סנקציות או חוסם או עוסק בפעילויות “עוינות” אחרות נגד סין או הונג קונג, ייתכן כי בעתיד תצטרכנה חברות ישראליות לבחור אם להפר סנקציות אמריקאיות ואירופאיות או להסתכן בעבירה על חוק הביטחון הלאומי.
באיחוד האירופי, באוסטרליה ובבריטניה השעו את הסכמי ההסגרה עם האזור המנהלי המיוחד, ובאותה מידה על ישראל לשקול אם לבטל את האמנה בדבר עזרה משפטית הדדית בעניינים פליליים ואמנת ההסגרה שעליהן היא חתומה מול הונג קונג.
הגבלות נוספות שהפרלמנט האירופי דורש מהנציבות נוגעות לשיתוף מידע בין חברות אירופאיות לחברות בהונג קונג ושיתופי פעולה בורסאיים, בנקאיים וביטחוניים, בדגש על ייצוא של טכנולוגיות ואמצעים שיכולים לשמש לפגיעה בזכויות אדם.
לעניין זה, באוקטובר 2020 דווח בכלי תקשורת בישראל ש-Cellebrite הישראלית שימשה את משטרת הונג קונג לפרוץ לטלפונים ניידים של עד 4,000 מפגינים פרו-דמוקרטיים. בימים אלה, שבהם ממשיך להתפרסם שחברות ישראליות אחרות מכרו למשטרים אוטוקרטיים כלי פריצה למטרות אזרחיות, ישראל חייבת להעביר חקיקה שתמנע הישנות מצב שבו חברות טכנולוגיה ישראליות מסייעות לפגיעה בזכויות אדם.
ב-10 ביוני 2021 העבירה סין חוק אנטי-סנקציות, שנועד להילחם במה שהיא מגדירה כ”בריונות” ו”התערבות בענייניה הפנימיים”. ישראל יכולה להעביר חוקי “אנטי-סנקציות” משלה, שיספקו הגנה משפטית וכלכלית לחברות ואזרחים ישראליים. קרן ממשלתית ייעודית תוכל לתמוך בעסקים ובאנשים שנפגעו, וחתימה על בריתות הגנה משפטיות עם קואליציה של מדינות תוכל למנוע ניסיונות סיניים למדיניות “הפרד ומשול”.
עוקצו של חוק הביטחון הלאומי אינו מתבטא באכיפה, אלא בפחד מפניו. החוק נועד להבטיח שמי שאינו אזרח הונג קונג אך בעל זיקה לסין ייזהר בלשונו, מתוך ידיעה כי כל התבטאות בכתב ובעל פה, וכל פעולה שאינה עולה בקנה אחד עם האינטרסים של המפלגה הקומוניסטית הסינית, מהוות עילה לענישה, גם אם התרחשו בשטחה הריבוני של מדינה אחרת.
מבלי להיכנס ל”חופש הביטוי” שסין מאפשרת בתקשורת הממלכתית וברשתות החברתיות להתבטאויות שמעודדות אלימות פלסטינית נגד ישראל ואנטישמיות, הפגיעה המסתמנת של סין באזרחי מדינות זרות מכוח החוק שלה היא התערבות בענייני פנים והפעלת סמכות שיפוט ארוכת-זרוע (long-arm jurisdiction), שבייג’ינג מוחה נגדה כלפי ארה”ב.
על ממשלת ישראל ללמוד את “חוק הביטחון הלאומי” וחוקים שעברו בתגובה במערב והשלכותיהם המשפטיות והרגולטוריות ולנקוט צעדים שיבטיחו את חופש הביטוי של אזרחי המדינה וחברות ישראליות רב-לאומיות. לא כל שכן שיש למנוע באמצעות חקיקה מצב שבו חברות ישראליות הפועלות בהונג קונג מסייעות לפגיעה בזכויות אדם.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
- בניית אתרים